ד"ר אנדריי טולסטוי – מוזיאון לאמנות מודרנית מוסקבה

עמיתינו במוזיאון הרוסי בסנט פטרבורג כבר זכו לראות את עבודותיה בתערוכה שהתקיימה שם.לנו ניתנה הזדמנות זו כאן לראשונה וברצוני להדגיש, שאנו שמחים מאוד לפתוח תערוכה זו דווקא עכשיו, ערב השנה האזרחית החדשה, ערב חג המולד הקתולי.

דברי פתיחה בתערוכת היחיד של האמנית אילנה רביב

במוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה

ד"ר אנדריי טולסטוי
Head Of Research Department
Corresponding Member of the Russian Academy of Arts

עמיתינו במוזיאון הרוסי בסנט פטרבורג כבר זכו לראות את עבודותיה בתערוכה שהתקיימה שם.לנו ניתנה הזדמנות זו כאן לראשונה וברצוני להדגיש, שאנו שמחים מאוד לפתוח תערוכה זו דווקא עכשיו, ערב השנה האזרחית החדשה, ערב חג המולד הקתולי.

אילנה רביב היא ציירת שהגיעה אלינו מישראל. למעשה, וחבל, שהיא עדיין לא מוכרת במוסקבה. אבל אפשר להגיד בביטחון מלא, שכל מה שראינו בתערוכה זו מאוד  מפתיע אך גם נעים מאוד, משום שהצופה המוסקבאי, כיודע לכם, רגיל לתערוכות רבות, כמיטב המסורת המוסקבאית, וכאשר אנחנו מציגים כאן עבודות של ציירים זרים, אלה בדרך כלל מהמפורסמים והמוכרים ביותר. ציירים כמו אילנה רביב אולי לא התפרסמו בעולם, אבל הם חשובים מאוד כחוליה חיונית בשרשרת אמני המאה העשרים/עשרים ואחד. העניין הוא שבמאה שלנו עבר הציור, וכוונתי לציור הקלאסי, התפתחות משמעותית. אנחנו מכירים דוגמאות בולטות של אמנים מהשורה הראשונה, כמו, למשל, סאלוואדור דאלי, פבלו פיקסו ואנרי מאטיס, שיצרו סגנון חדש באמנות אבל לא מאסו בסגנון הקלאסי, הפשוט, הבולט בלאקוניות ואקספרסיבי באופן מפליא.
כאן, באולמות אלה, אנחנו רואים ציורים כאלה, פרי עבודתה של אילנה רביב. תמונותיה מזכירות את עבודות גדולי האמנים של תחילת המאה העשרים. לא רק את מאטיס, פיקאסו אלא גם אלבר מארקה או ראול דופי, הציירים הצרפתיים המופלאים מקבוצת הפוביסטים. הפשטות, הלאקוניות, האנרגטיות המרובה בכל נקודה, אלה גם המאפיינים העבודות המצוינות של אילנה רביב. מבחינה זו, לדעתי, אילנה היא ממשיכת דרכם האמיתית של האמנים הבולטים במאה העשרים.
הדבר בולט לא רק בציורי השחור-לבן שלה, אלא גם בעבודות צבעוניות. אילנה אמנם מוסיפה להם צבעים והדגשים צבעוניים שונים ונועזים בבחירתם אבל כוונתה המודגשת והמודעת היא ליצור את השלם הדקורטיבי.
בזכות הדקורטיביות הזאת, כל ציור נראה אמנם כיצירה עצמאית, אך הוא גם חלק בולט ומבריק במכלול ענק של עבודות מונומנטאליות או גראפיות.
מדובר ביכולת חשיבה סינתטית, יכולת לראות בדברים ייחודיות וערך עצמאי ביחד עם שייכות למשהו גדול יותר, לפרויקט שלם –גם זו תכונה חשובה של מיטב ציירי המאה העשרים.
אילנה רביב היא חלק מהאסכולה הזאת. היא שייכת לאסכולה הצרפתית של ציור פשוט לכאורה, אבל גם מחושב לגמרי. הרי הצרפתים, עם כל היכולת שלהם לשקף את הפרטים הרגילים והפשוטים, כאמנים הם גדלו על ברכי הפילוסוף המפורסם רנה דקארט. למעשה כל נקודה, כל קו, כל הדגש צבעוני מחושבים לחלוטין, דוגמת ציירים רבים כגון מאטיס וג'ורג' בראק, עמית של פיקאסו, שהקימו יחד את תנועת הקוביזם, ורבים אחרים.
עבודותיה של אילנה רביב מהוות ללא ספק חלק מהאמנות האירופאית, למרות שהיא עובדת בישראל ובארצות הברית.
אבל, כידוע, במאה העשרים, בחצי השני במיוחד, כל המסורות, כל הזרמים התערבבו, השתלבו ונוצר מוצר חדש, תופעה חדשה, שנקראת אמנות מודרנית. האמנות של אילנה רביב היא עדכנית ביותר, מודרנית מאוד, במובן הטוב של המילה. ובאותו מובן האמנות שלה מסורתית.

היא מכילה את כל הסגנונות הטובים ביותר של אמנות של המאה העשרים".
אם כבר הספקתם לעבור באולמות, ראיתם עד כמה יצירתה של אילנה רביב מגוונת ובו בזמן מאופיינת בשלמות ובאורגניות.
התערוכה מורכבת מציורים נפלאים. הציורים של שנות השמונים והתשעים משקפים עדינות של תנועת היד ושל מגע העט בנייר.
הציורים מעבירים השתאות תמימה מיופיו של עולם החפצים ומיופים של האנשים שמביטים בכם מהתמונה.
עבודותיה של אילנה רביב עזות-ביטוי ומלאות מומנטים עלילתיים. הן עשירות בהתפרצויות דרמטיות, מאוד אקספרסיביות, עם פרץ רגשות המשתקף באופן הולם ומדויק על גבי הנייר בתנועות מכחול נועזות. לצורך זה אילנה רביב משתמשת בטכניקות אומנותיות מורכבות. ניסיונותיה האמנותיים מוצלחים ביותר לדעתי. היא שולטת במגוון הרחב של אפשרויות: מציור קלאסי ועד ציור אקספרסיוניסטי ואפילו כמעט מופשט, הכוללים התפרצויות ספונטאניות והתחדשויות.
האירוע של היום הוא אירוע בינלאומי לכן עבורנו תערוכה כזאת היא באמת אירוע מכונן.
גלריה "זוראב", שהיא חלק מהמוזיאון לאומנות מודרנית במוסקבה, שמחה לקבל את פניה של אילנה רביב באולמיה.