לובוב שקירובה אוצרת – המוזיאון הלאומי של רוסיה בסנט פטרבורג

במבט חטוף ראשון, ציוריה של אילנה רביב נראים ככתמים כאוטיים צבעוניים. אנו מציגים אומנית היוצרת מתוך גל פורקן רגשי, ללא תכנון או נוסחה, אלא לפי האינטואיציה. הקווים והצורות מסתעפים ללא שליטה וגוברים על רצונה של האומנית. כניעה, וויתור והגבלה הדרגתית של האוטוקרטיה שלהם, הכוונתם, כאילו במטרה לטפח בעדינות את הקשרים האקראיים, ליצור קומפוזיציה חפה מאלימות, מבלי להפריד את התהליך מהתוצאה – זהו אופי הדחף האומנותי הטבוע בתבונה ובהרפתקנות הנשית. בהמשך אנו נוכחים כי הכאוס המתרחש על הבדים הללו נושא בחובו חיים. ציוריה של רביב הם למעשה פיגורטיביים והדמויות שלה סמליות.

תערוכת יחיד של אילנה רביב

במוזיאון הלאומי של רוסיה בסנט פטרבורג

אוקטובר 2007-ינואר 2008

"רק אשה יודעת…"

לובוב שקירובה
אוצרת

במבט חטוף ראשון, ציוריה של אילנה רביב נראים ככתמים כאוטיים צבעוניים. אנו מציגים אומנית היוצרת מתוך גל פורקן רגשי, ללא תכנון או נוסחה, אלא לפי האינטואיציה. הקווים והצורות מסתעפים ללא שליטה וגוברים על רצונה של האומנית. כניעה, וויתור והגבלה הדרגתית של האוטוקרטיה שלהם, הכוונתם, כאילו במטרה לטפח בעדינות את הקשרים האקראיים, ליצור קומפוזיציה חפה מאלימות, מבלי להפריד את התהליך מהתוצאה – זהו אופי הדחף האומנותי הטבוע בתבונה ובהרפתקנות הנשית. בהמשך אנו נוכחים כי הכאוס המתרחש על הבדים הללו נושא בחובו חיים. ציוריה של רביב הם למעשה פיגורטיביים והדמויות שלה סמליות.

לידה, קליאופטרה וליידי גודייבה הן סמלי נשיות השונות זו מזו במשמעותן ובזמנן, נשיות שהאומנית ממלאת בדינאמיקה ורגשות של עצבנות וחרדה. איננו ניצבים מול פנתיאון אלא מול קרנבל תחפושות נמהר. רביב לא רק מפרשת ומגלמת אלא בוחנת אותם על הגיבורה שלה – עיסוק רגיל עבור נשים, כמו בחישה קצבית של תבשיל אומנותי רוחש.

סרט אדום בשערה השחור של כרמן… התנהגותה הביישנית של רות… הגר המנודה החובקת תינוק ומשתוקקת לנקמה… אירופה היושבת על גבו של הפר המאוהב שלה. הגיבורה של רביב נותרת מה שהיא – אשה מהמאה שלנו ומעולמנו – בעזרת תכונות ואמצעים מיתולוגיים. היא מודאגת ולעתים חוששת, בדרך כלל ממהרת ותמיד מאחרת, מצליחה בקושי להכניס את עצמה למסגרת הבד, כאילו נאלצת לרדוף אחרי רכבת העומדת לצאת מהתחנה, או לובשת שמלה ונעליים קטנות מדי למידתה. היא סובלת מחוסר יציבות, סדר ושלווה, אך למרות זאת, אינה מסוגלת לעצור. פניה מפוחדות, שיערה סתור ורגליה אצות. לא נותר מקום לגופה, הוא מושתק. לא נותר מקום לפרשנות הארוטית הרגילה של הדמות.

התייחסות לאבטיפוס, דמות-מקור נבחרת באמצעות איזון, ומעוגנת בכאוס גולש, בלתי יציב, מרחף וזוהר. עם זאת, היא אינה אמינה, חוזקה כחוזק קש. צופה שאינו מרוכז עשוי לא להבחין בהתייחסות מאוששת זו ללא קריאה קודמת של כותרת הציור. האומנית אינה מתעקשת על כך באופן נמהר ואינה מעניקה זאת במתנה – במנוסה כביכול – תוך שימוש באמצעי מרמז ברור. במקום זאת, הדבר נדמה לצופה כרגע של "דז'ה וו" – מילות נחמה במהלך שיחת נשים, כאשר ארוע מעין זה כבר התרחש בעבר, והיא חייתה, חוותה ושרדה אותו. אמן.

עולמה של אילנה רביב, אומנית ישראלית מאסכולת הציור האמריקנית, מוצג לראשונה בפני הצופה הרוסי. במהלך זיהוי וביטוי עולמה ברוסית, ניתן להשוותו לעבודות הדרמטיות והאקספרסיביות של "אמזונות האוונגארד", דימויים אפוקליפטיים של נטליה גונצ'רובה, מחזור הקלפים של אולגה רוזנובה. בהקשר זה, בהחלט קשה שלא להזכיר את האמן היהודי הראשון בחשיבותו – מארק שאגל. אצל רביב לא מדובר באישוש בנאלי של המסורתיות שלה. ציוריה של רביב מתקשרים אל הליריות והדימויים המיתולוגיים והפואטים של שגאל. הד עולמו מצלצל לעתים בקול, ולעתים בלחש בעבודותיה של אילנה.

האומנית פותחת בדו-שיח סמוי עם שאגל. היא מרבה לצטט את 'הנאהבים' שלו: בעלי פנים משותפים בחציים המתמזגים זה-בזה, כמו סמל ה'ין-יאנג' הסיני. בעבודותיו של שאגל שולט הרכיב הגברי ללא ספק. האשה שלו היא אובייקט מעודן ושמימי, נערץ, מהולל, מקודש, מרומם בכוח האהבה. הגבר לעולם אינו מבקש את רשותה למניפולציות הללו. כהמשך של גופו ונשמתו, היא נוצרה במקור עבורו. הוא מלביש אותה בכסות של יופי וצניעות ואינו מאפשר חדירה לעולמה הפנימי.

אילנה רביב מצודדת ב- 'ין'. היא משיבה לאשה את כוח הדיבור, הביטוי, ההבעה העצמית והבעת דעה אודות העולם שהגבר יצר עבורה. הגבר אינו מקבל תפקיד של אובייקט אלא של 'אביזר', תכונה המציין התגלמות רגיל של "האם הגדולה".

עם זאת, הזמן הולך לאיבוד. כיוון שאינה מסוגלת להחדיר מטריארכאליות תורמת לעולם זה, הגיבורה של רביב נותרת לעולם במצב של 'גרניקה' אישית, הנאלצת לצפות בהריסתה. אליסה הקטנה והמבוהלת מסתחררת בקרוסלה של כאוס, אחוזה בצווארו של סוס צעצוע. היא מוצאת נחמה ומפלט בטקסים נשיים, רגילים ועתיקים: משחקי אהבה, הנאה לנוכח ילדיה, טיפוח חיות מחמד, שיחה בטלה עם ידידות, מדידת שמלות חדשות ומסכות חדשות.